משמורת של מבקשי מקלט בישראל

סעיף זה הוא סקירה של חקיקה הקשורה במשמורת, מתקני משמורת, ואנשים הפטורים ממשמורת בישראל.

על החזקתם של מבקשי מקלט וזרים אחרים במשמורת חלים מספר חוקים. על חלק מהחוקים הללו תוכלו ללימוד בדף העוסק בחקיקה.

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

על-פי  חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, אנשים הנתפסים בשטח ישראל ללא אשרה תקפה יוחזקו במשמורת לפרק זמן של עד 60 יום. החזקתם כפופה לביקורת שיפוטית של 'בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין', שתתקיים לא יאוחר מתום 96 שעות מרגע מעצרם ולאחר מכן מדי 30 יום. החזקה במשמורת החורגת מ-60 הימים שנקבעו בחוק מותרת על-פי חוק זה אם יש בשחרור האדם כדי לסכן את ביטחון המדינה, את שלום הציבור או את בריאות הציבור או אם העצור אינו משתף פעולה עם גירושו מהארץ.

מבקשי מקלט וזרים אחרים מוחזקים מתוקף "סעיף אי שיתוף הפעולה" בחוק הכניסה לישראל כאשר משרד הפנים חולק על טענותיהם באשר לאזרחותם או כאשר הם אינו מוכנים או אינו יכולים לחזור לארץ מוצאם. "סעיף אי שיתוף הפעולה" שימש ברבעון הראשון של 2018 גם כעילה למעצרם של יותר מ-340 מבקשי מקלט אריתראים וסודאנים שסירבו להעתקת מקום מגוריהם לרואנדה על-פי ההסכם הסודי שהושג בין המדינות, על-פי דיווחים.

אנשים שעמדו בקריטריונים שקבעה המדינה להעברה בכפייה  (forced relocation) (כלומר גברים רווקים שלא הגישו בקשת מקלט נכון ל-1 בינואר 2018) קיבלו ‘צו טרום גירוש’, ובדיון שהתקיים בעניינם הודיעה להם המדינה כי הוקצבו להם 60 יום (עבור מי שאינו שוהה במתקן חולות) או 30 יום (לשוהים בחולות) כדי להחליט האם יסכימו להעתקת מקום מגוריהם. נמסר להם כי אם יסרבו, הם יועברו למעצר בגין אי שיתוף פעולה עם הרחקתם מהארץ. בתחילת אפריל 2018, כשמדיניות העתקת המגורים בכפייה קרסה, שוחררו ממשמורת בסהרונים רוב האנשים שנמנו עם 340 מבקשי המקלט שנכלאו במסגרת זו.  

המתווה הפלילי והשפעתו על אנשים שבתחום אחריותה של הנציבות

המתווה לתאום הטיפול במסתננים המעורבים בפלילים בין משטרת ישראל לרשות ההגירה והאוכלוסין ("המתווה הפלילי") הוא נוהל המופעל בשיתוף פעולה בין משרד הפנים למשטרת ישראל. הנוהל מאפשר לעצור מבקשי מקלט החשודים במעורבות בפעילות פלילית או כאלה שסיימו לרצות עונש בגין עבירה פלילית.

המתווה הפלילי הוחל על זרים שביצעו עבירות קלות אך אשר ייתכן שאינם מהווים סכנה לביטחון הציבור או לביטחון המדינה ועל אריתריאים וסודאנים בנימוק של "סיכון הסדר הציבורי", על אף שאין זו אחת העילות המותרות על-פיו. 

החוק למניעת הסתננות

על-פי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, כל אדם הנכנס לישראל באופן לא מוסדר, ובכלל זה מבקשי מקלט, מוגדר כ"מסתנן" ומעוכב אוטומטית.

על-פי תיקון מס' 3 לחוק, נקבעה במקור תקופת משמורת של שלוש שנים, אשר צומצמה בהמשך לשנה אחת בתיקון מס' 4 לחוק. בסופו של דבר נקבע כי שני התיקונים אינם חוקתיים והם נפסלו על-ידי בג"ץ בשני פסקי דין:  בג"ץ 7146/12 – אדם נגד הכנסת  משנת 2013 ובג"ץ 8425/13 – גבריסלאסי נגד ממשלת ישראל  משנת 2013. בעקבות זאת צומצמה תקופת המשמורת בתיקון מס' 5 לשלושה חודשים, וכך נותר המצב עד היום. 

על-פי החוק למניעת הסתננות, ניתן לכלוא מבקשי מקלט לפרק זמן שנמשך עד 120 ימים רצופים מטעמים כגון אי חידוש אשרה במועד או הפרה של הגבלה גיאוגרפית. החוק מאפשר שחרור מוקדם של מבקש מקלט מטעמים מוגבלים, כגון מצב בריאותו (כולל בריאות הנפש), סיבות הומניטאריות מיוחדות, או אם העצור הוא 'קטין שאינו מלווה'. כמו כן, הוא מאפשר שחרור מבקש מקלט לאחר תקופה של שישים יום אם טרם החל הטיפול בבקשתו, אך הוראה זו אינה מיושמת בפועל. עבור מבקשי מקלט אריתראים וסודאנים רווקים, משמעות ה"שחרור" הייתה לעתים קרובות העברה למתקן הכליאה חולות, זאת עד לסגירתו בחודש מארס 2018.

מאז הוקמה גדר הגבול בין מצרים לישראל )ביוני 2012( חלה ירידה ניכרת במספרם של מבקשי המקלט החדשים, שהיו צפויים למעצר על-פי החוק למניעת הסתננות. מספרם הצטמצם מיותר מ-12,000 שהגיעו במחצית שנת 2012 , ל-22 בלבד בשנת 2014; 220 בשנת 2015; 18 בשנת 2016, ואף לא מבקש מקלט אחד שחצה את גדר הגבול מאז חודש מאי 2016.

מתקני כליאה

בשנת 2002 הובילה תוכניתה של הממשלה לכלוא ולגרש 50,000 מהגרים חסרי תיעוד לפיתוח תשתית למשמורת עבור מהגרים בישראל. פיתוח זה כלל את הרחבת 'כלא מעשיהו', מתקן החזקה למהגרים חסרי תיעוד; בראשית תחילת המשמורת, 'כלא קציעות' ששוכן בגבול הדרומי פתח אגף למהגרים שמאוחר יותר הורחב למתקן משמורת בשכנות לו שנקרא 'סהרונים'. הקמת 'כלא צוהר' בדרום; הסבת 'מלון רנסנס בנצרת' למתקן כליאה; והסבת 'כלא מיכ"ל' (מתקן כליאה לנשים) בחדרה ל'מתקן מת"ן, משמורת ייעודית לקטינים לא מלווים. מתקן ההגירה החצי-פתוח "חולות" היה האחרון שהוקם בסמוך למתקן סהרונים, ובקרבת גבולה הדרומי של ישראל. במקביל, הוקמה יחידת משטרה מיוחדת "משטרת ההגירה" לאיתור ומעצר של מהגרים חסרי תיעוד והוקמה "מינהלת ההגירה".

כיום שני המתקנים המשמשים למעצר מינהלי של מהגרים הם:

• יהלום – מתקן המעצר בשדה התעופה, המנוהל על-ידי משרד הפנים. זרים (בעיקר מהגרים) שנאסרה עליהם הכניסה לישראל או ששהו שלא כדין במדינה ומועדים לדירושים – מוחזקים במתקן זה לקראת גירושם;
• 'כלא גבעון' ברמלה/לוד.

בין השנים 2013 ל-2018, הועברו גברים אריתראים וסודאנים רווקים, שנעצרו מתוקף החוק למניעת הסתננות, באופן אוטומטי למתקן 'חולות' שבנגב, שהוקם בדצמבר 2013 מכוח תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות.

במקור נקבע כי השהייה בכפייה בחולות לא תהיה מוגבלת בזמן, לאחר-מכן היא הוגבלה ל-20 חודשים, ולבסוף צומצמה לתקופה מרבית של 12 חודשים לאחר התדיינות משפטית במסגרת ההליכים בבג"ץ. אי התייצבות בעקבות זימון לחולות והפרה של כללי המשמעת במתקן חולות היו עילה למעצר על-פי החוק למניעת הסתננות. השוהים חויבו להתייצב על בסיס יומי, ללון במתקן ונאסר עליהם לעבוד בישראל.

מתקן חולות נסגר באמצע מארס 2018, בעקבות תיקון החוק למניעת הסתננות בדצמבר 2017 ונוכח הכוונה ליישם את מדיניות 'העתקת המגורים בכפייה'. כשבוטלה מדיניות העתקת המגורים בכפייה באפריל 2018 שוחררו כל מאות האנשים שנעצרו בגין סירובם לשתף פעולה עם הרחקתם. מאז צומצם באופן קיצוני מספרם של מבקשי המקלט המוחזקים במשמורת.

כלא סהרונים נסגר בחודש מאי 2020 בשל מספר העצורים הנמוך. השוהים שנותרו בו הועברו לכלא גבעון.

מקרים שהוחרגו מהחזקה במשמורת: קורבנות סחר בבני אדם וילדים לא מלווים 

קורבנות סחר

מרגע ששוחרר ממשמורת, אדם המוכר על-ידי הממשלה כקורבן של סחר בבני אדם מופנה למשרד הרווחה לצורך קבלת חבילת שיקום בת שנה אחת הכוללת שהייה מרצון במקלט ממשלתי הממומן על-ידי משרד הרווחה, אשרת עבודה מסוג ב/1 המונפקת על-ידי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה ושירותי בריאות במימון משרד הבריאות. שירותים אלה אינם ניתנים אוטומטית ויש להפעילם באמצעות הגשת בקשות פרטניות.

לאחר תקופת השיקום בת השנה, מצופה בדרך כלל מקורבנות סחר בבני אדם כי יחזרו לארץ מוצאם. אם הגיעו ממדינה שישראל אינה מגרשת אליה, כמו אריתריאה וסודאן, או שהם חוששים לחזור לארץ מוצאם בשל רדיפה או סכסוך מזוין, הם רשאים להגיש למשרד הפנים בקשת מקלט. עם הגשת הבקשה הם מקבלים אשרת "שחרור בתנאים" – האשרה הניתנת לכל מבקשי המקלט בעת שבקשתם תלויה ועומדת, ושאותה יש לחדש אחת לכמה חודשים. בקשות להארכת האשרה מאושרת בדרך כלל רק בנסיבות יוצאות דופן.

ילדים לא מלווים

מדיניות נציבות האו"ם לפליטים היא כי אסור לעולם להחזיק ילדים במשמורת הגירה. מעצר כזה אינו יכול להיחשב לעולם כמשרת את טובת הילד, וזה חייב להוות שיקול ראשון במעלה על-פי האמנה בדבר זכויות הילד. ואכן, ילדים לא מלווים בישראל פטורים על-פי חוק הן ממשמורת והן מחובת המעצר במתקני שהייה.

בעבר, לאחר שנקבע כי ילד שהגיע מהגבול למתקן הנו 'ילד לא מלווה', הוא שוחרר ממשמורת והועבר למתקן מת"ן בחדרה, "מתקן קליטה ותמיכה לנוער" שהופעל על-ידי שירותי בתי הסוהר.

מאז סגירתו של מתקן מת"ן בספטמבר 2013, ילדים לא מלווים עלולים להמתין תקופה ארוכה בכלא גבעון עד לזיהויים ככאלה. בכלא זה מוחזקות ילדות קטינות ביחד עם נשים בוגרות ממדינות שונות.

לאחר שזוהו, ילדים לא מלווים אמורים להשתחרר ממשמורת ולעבור לפנימיות בפיקוח משרד החינוך או להתגורר בקהילה עם אפוטרופוס.