קורס למורים במסגרות בית ספר של אחר הצהריים לקהילה האריתראית מעניק למורים כלים להתמודדות עם סוגיות שכיחות כמו הפרעות קשב, ביטחון עצמי וזהות
צילום: נציבות האו"ם לפליטים בישראל
בקורס ייחודי שיזמה נציבות האו"ם לפליטים, השתתפו 22 מורים ומורות אריתראים אשר רכשו כלים שיעניקו לתלמידיהם, ילדי מבקשי המקלט, חיזוק לחומר הלימוד הפורמלי, אך גם חיזוק לביטחון העצמי ולקשר שבין המורה והתלמיד.
המורים הללו, שבמקרה יוצא דופן זה, הם גם היזמים, המממנים וגם הורי התלמידים במסגרות הללו הנקראות "אבוגידה" (האלף-בית בטיגריניה) מגיעים משמונה "אבוגידות", בתי ספר כאלו מנתניה בצפון דרך אשדוד וקריית מלאכי ועד אילת בדרום.
"… עם הזמן הבנו שהצרכים שלהם הם לא רק פיסיים, אלא שהמורים הללו צריכים גם תמיכה בפן החינוכי והרגשי"
קדסט גברוולד, אחראית תחום חינוך בנציבות האו"ם לפליטים מספרת על הצורך שזיהתה בקהילה, שהוביל ליצירת התוכנית: "עשינו מיפוי וגילינו שרוב המורים שמלמדים בבתי הספר הללו מלמדים כי הם יודעים טיגרניה אבל אין להם שום הכשרה מקצועית. לא היתה תוכנית לימוד מסודרת או מתודות לימוד של חיזוקים חיוביים והבנה של צרכיי הילדים".
יחד עם טובי רופא, מדריכה פדגוגית ומדריכת הורים, בעמותת מסיל"ה הן בנו תוכנית בת 12 מפגשים (שנערכו באופן מקוון, בשל הפיזור הגיאוגרפי של חמשת בתי הספר שהשתתפו בתוכנית ,למעט מפגש פתיחה וסיכום פרונטליים) אשר מטרתה העיקרית הייתה לתת כלים למורים, לפתח אותם מקצועית ולשפר את הקשר בין המורה-לתלמיד, על מנת להקל על המורים ולשפר את הלמידה אצל התלמידים.
"נהגנו לסייע לבתי הספר הקהילתיים בקניית ציוד הנדרש לבית ספר, למשל לוחות, שולחנות, כסאות טושים וצעצועים אבל עם הזמן הבנו שהצרכים שלהם הם לא רק פיסיים, אלא שהמורים הללו צריכים גם תמיכה בפן החינוכי והרגשי," מתארת קדסט.
פוצום וולדהמיכאל (Futsum Weldemichael) הוא מבקש מקלט ופעיל בנושא החינוך בקהילה האריתראית. הוא ושני נציגים נוספים מהקהילה איגדו ב- 2017 את כל "בתי הספר של אחר הצהריים האריתראים" והקימו פורום שנפגש ודן בענייני חינוך בקהילה, משתף בחומרי לימוד ומאפשר תמיכה הדדית.
"לרוב ההורים אין זמן או יכולת לשבת ולעזור לילדים עם השיעורים, לפעמים ההורים לא נמצאים בבית בשעות האלה או חוזרים מאוחר עייפים מהעבודה, אז פתחנו את זה כדי שיהיה להם חיזוק, באנגלית, מתמטיקה וגם בטיגריניה." פוצום מוסיף: "הם חייבים לדעת את השפה שלהם, אחרת איך ידברו עם הסבא והסבתא, והדודים. אז הם לומדים בבוקר עברית ואחר כך מקבלים חיזוק באנגלית ומתמטיקה וגם בשפה שלהם".
בנוסף להיותו פעיל ויוזם בתחום החינוך בקהילה, בחמש השנים האחרונות פוצום הוא גם מנהל את בית הספר בנתניה בו לומדים כיום כ-75 תלמידים מגן חובה ועד כיתה ו', ומספטמבר האחרון, גם נכנס לנעלי המורה לטיגרניה. "אין לי תעודת מורה אבל היה לי חומר כתוב, ותוכניות לימוד שאספתי עם השנים. לא תמצאי הרבה אנשים עם תואר בחינוך מאריתריאה, כי הרוב נאלצו לעזוב את המדינה באמצע הלימודים".
המורים בסיום הקורס עם תעודות הסמכה. פוצום מצולם יושב שלישי משמאל. צילום: נציבות האו"ם לפליטים בישראל
המורים, וגם התלמידים מתמודדים עם שלל אתגרים. הגילאים במסגרות ה"אפטר סקול" הללו נעים מ 4-5 ועד 14 אפילו. וגם הצרכים ההתפתחותיים, הקוגניטיביים שלא לדבר על התוכן הוא שונה. אתה צריך להחזיק כיתה שיש בה לפעמים 4-5 שנתונים וכל אחד עם צרכים אחרים לגמרי.
במהלך הקורס, שיתפו המורים בקשיים ייחודיים אך גם אוניברסליים, כמו קשיי למידה, היפראקטיביות ועוד. סילבוס הקורס משקף גם תכנים שהיו מתאימים לכל מסגרת חינוכית, כגון: עידוד ותמיכה בילד כחלק משיפור הביטחון. אך שאלת הזהות היא ללא ספק אחד המאפיינים שמבליטים את הייחודיות של קבוצת המורים הזאת והאתגרים איתם הם מתמודדים.
"לגדול באריתריאה ולגדול בישראל הם שני דברים מאוד שונים והורים צריכים כלים"
"בקורס למדנו איך להתמודד עם ילדים שלא מקשיבים, איך אפשר להרגיע אותם. הבנתי למשל, שבמקום לפנות לילד בכיתה מול התלמידים האחרים, צריך לצאת מהסיטואציה ולנסות לבדוק במה הוא מתעניין ומה הוא אוהב, ושם לחזק אותו, שלא יחשוב על עצמו שהוא רק עושה בעיות, כי הוא ימשיך עם זה", מסביר פוצום. "אם הוא אוהב כדורגל אז להגיד מול כולם: 'כל הכבוד איזה תותח אתה בכדורגל', כדי שידעו שיש לו גם חוזקות וגם להעלות את הערך שלו בעייני עצמו."
אתגר נוסף איתו מתמודדים המורים האריתראים, הוא שהילדים מגיעים אחרי יום למידה מלא בבתי הספר ומצופה מהם להמשיך לשבת בריכוז וללמוד עד שעות הערב בכיתות שאינם מעודדות השראה או למידה. "לאורך הקורס עלו דברים שקשורים למרחב. צריך לזכור שהלמידה מתבצעת במרחבים צנועים," מסבירה טובי, "גם אם נדבר על חשיבות של תנועה, לא לשבת שעות ארוכות נניח בסוף יום לימודים, בפועל, אין באמת מקום שמוגדר לתנועה או למשחק, או אפשרות לצאת החוצה לפארק קרוב, זה לא בתנאים הבסיסיים של המקום". טובי וקדסט הציעו פעילויות שונות שעוזרות לפרוק ולווסת מתח כגון פעילות להפגת מתח כל 20 דקות הכוללת: תרגול הליכת מריצה, הליכת עקרב, כדור גמיש המעניק עיסוק לידיים בזמן השיעור תוך הכוונה לשמירה על פעילות מותאמת ולא להפריע לשיעור ולחברים ועוד.
המורות שסיימו את הקורס הראשון יחד עם טובי (ימין) וקדסט (שמאל). צילום: נציבות האו"ם לפליטים בישראל
סנאית, מורה אחת מתוך שלוש הנשים בקורס שיתפה במהלך המפגש האחרון של התוכנית שהתקיים במשרדי מסיל"ה שבדרום תל אביב: "שאלת הזהות היא שאלה שכל ילד שלנו שואל, ילדים מחפשים זהות ואתן נתתן לנו כלים איך להתמודד עם זה, איך לענות על זה. למדנו גם על ילדים שונים, ילדים היפראקטיביים, למדנו איך לייצר קשר טוב בין הילד למורה. גם הורים צריכים לקבל הדרכה. לגדול באריתריאה ולגדול בישראל הם שני דברים מאוד שונים והורים צריכים כלים. השתמשתי בדוגמאות שנתת לנו בכיתה וזה באמת עזר."
"פגשתי בקורס הזה הורים שאכפת להם מהילדים שלהם ומהמשפחה שלהם, הם מאוד רוצים להיות מסוגלים לייצר תמונת עתיד עבורם ועבור הילדים שלהם"
טובי מוסיפה: "אחת המטרות המשמעותיות של הקורס הייתה להעצים את המורה, לשים אותם במקום של התפתחות, לא רק לתת כלים אלא להיות במקום שאתה מדבר את המקום שאתה נמצא בו. לשתף במה שקורה בכיתה ולחשוב יחד למה דברים קורים".
"הקורס הזה עזר לנו להכיר יותר טוב אחד את השני, את המורים האחרים, וזה היה חלק מהלימוד." משתף פוצום.
"בסוף, ילדים הם ילדים, אבל התנאים שלהם יותר מורכבים במדינת ישראל," מספרת טובי, "אז גם אם אתה ילד עם הפרעת קשב, או רגישות יתר, כמו הרבה ילדים במערכת החינוך בישראל, אתה בתוך מקום שאתה לא שייך אליו וזה נוכח שם, וזה מתלבש על דברים שגם לילדים ישראלים יש."
הקשיים של המורים אל מול התלמידים הצעירים, לעיתים נשמעים מאוד מוכרים לכל מי שהיה תלמיד, או מורה, אבל הצלע השלישית הנוכחת – נפקדת בשיעורים – היא ההורה. גם שם, כמו באתגרים של הילדים, טובי מוצאת דמיון רב בין מה שמניע כל הורה, אריתראי, או ישראלי. "פגשתי בקורס הזה הורים שאכפת להם מהילדים שלהם ומהמשפחה שלהם, הם מאוד רוצים להיות מסוגלים לייצר תמונת עתיד עבורם ועבור הילדים שלהם, זה כמעט בלתי אפשרי לחיות בלי היכולת הזאת, לדמיין עתיד ולא רק עתיד, אלא עתיד טוב! זאת המשימה של ההורים-מורים האלה, יש פה ילדים שמגיע להם לחלום את עצמם כבן אדם בוגר מצליח."
קדסט וטובי מאמינות שזהו רק תחילת המסע והליווי של הקורסים החינוכיים. "אנחנו עדות לביקוש עצום מעוד בתי ספר, עוד מורים וגם לתכני המשך. הדרכה פדגוגית היא משהו מתמשך, זה תחום שיש כל הזמן למידה ושיתוף" מספרת טובי. ואכן, בספטמבר נפתחה קבוצה שנייה, של 19 מורים נוספים, ובמקביל עובדות קדסט וטובי על קורס המשך שיוקדש למפגשים אישיים בתוך הצוותים, בכל מסגרת בכל עיר, מעיין העמקה ועזרה יותר קונקרטית באתגרים של כל מורה או בית ספר לגופו.
Share on Facebook Share on Twitter
