© טאג' הארון, מבקש מקלט מדרפור שבסודאן, בטקס קבלת תואר שני באוניברסיטת תל-אביב / @Taj Haroun
למרות העובדה שהוא מצויד בתואר שני במדעי המדינה, טאג' הארון לא הצליח ליהנות מהזדמנויות לימודיות ותעסוקתיות ייחודיות בישראל או מחוצה לה, בשל האשרה שהוענקה לו והזכויות החוקיות המגבילות שבצידה.
כשטאג' הארון, גבר צעיר מדארפור, השלים את התואר השני שלו באוניברסיטת תל אביב, ההצלחה העלתה חיוך על פניו. אבל, זכר הדברים הקשים שעברו עליו בחייו, ואשר הובילו אותו לרגע זה, הוסיף גוון קודר לרגע משמח זה.
"הסיבה שברחנו משם היא שאם אתה נשאר, הם הורגים אותך… בפעם האחרונה לא חזרנו בכלל, כי הכול נהרס לגמרי".
"הכפר שלנו הותקף הרבה פעמים" אומר טאג', בזוכרו את האירועים שאילצו את משפחתו לברוח מכפרם בדארפור שבסודאן :"הסיבה שברחנו משם היא שאם אתה נשאר, הם הורגים אותך. אי אפשר לשרוד. ברחנו כמה פעמים, אבל בפעם האחרונה לא חזרנו בכלל, כי הכול נהרס לגמרי".
בחפשם אחר מקום מבטחים, פנו טאג' ומשפחתו מערבה עד שהגיעו לעיירה הסודאנית מורניי, שבה ניכרה בכל פינה השפעת הסכסוך בדארפור.
"לפעמים אתה מוצא ילד בלי שום משפחה. לפעמים אתה מוצא אנשים פצועים. אנשים סביבך בוכים בגלל כל המוות. זה כל כך נורא", סיפר טאג'.
בעת שהות המשפחה במורניי, החלו אנשיי מיליציות הג'אנג'אוויד לחטוף נערים מהעיירה. מרגע שנלקחו על-ידי אנשי המיליציה, גורלם נחרץ ככל הנראה: הם הפכו לעבדים, אומנו כלוחמים ואולצו להילחם, או נרצחו.
"בשלב הזה המשפחה שלי החליטה לשלוח אותי לחרטום", אמר טאג'. "אמא שלי אמרה לי להישאר שם חודשיים שלושה, וכשהמלחמה תגמר, לחזור. זו הייתה השנה ה-14 למלחמה ההרסנית שהתחוללה בסודאן".
בחרטום נרשם טאג' ללימודים באוניברסיטת חרטום, שם החל להשתתף בפעילויות שונות למען סיום המלחמה. פעילים וסטודנטים החלו לארגן פעולות מחאה ולקיים דיונים ציבוריים והפגנות. יום אחד, לאחר דיון סוער, טאג' ואחד מחבריו נעצרו. לאחר כמה חודשים, בית דודתו של טאג' הותקף והוא נחטף ועונה בשנית. לאחר ששוחרר, הוא ידע שעליו לעזוב את סודאן. אבל לאן?
"אין לי דרכון. אין לי מסמכים. ואני צריך לכסף כדי לנסוע", הוא הסביר.
לאחר התעקשות ממושכת, הצעיר הדארפורי הצליח לשים את ידו על דרכון ועל אשרת כניסה למצרים.
טאג' הגיע למצרים בשנת 2007, אך היות שמשרד נציבות האו"ם לפליטים היה סגור זמנית, הוא לא הצליח להשיג מסמכים שיקנו לו הגנה כפליט. הוא סבר כי אם יישאר במצרים הדבר עלול לעלות לו בחייו וידע שבסופו של דבר הוא ייעצר על-ידי הרשויות ויגורש בחזרה לסודאן. בהיעדר אפשרויות אחרות, טאג' החליט להצטרף לקבוצה של מבקשי מקלט והוברח מעבר לגבול, לישראל.
המסע לחציית מדבר סיני היה מסמר שיער. קבוצת מבקשי המקלט שרדה במשך עשרה ימים עם כמות מזערית של מים ומזון. לאחר מכן, הם היו קשורים בחלקה האחורי של משאית שנסעה עד לגבול ישראל, שם שוחררו וצוו לרוץ.
"זה היה בסביבות 3:30 בלילה וחיילי משמר הגבול המצרי התחילו לירות בנו, כאילו שהיינו בדארפור" נזכר טאג'.
לאחר שחצה את הגבול, פנה טאג' לנציבות האו"ם לפליטים.
בישראל, התאפשר לטאג' להמשיך בלימודיו האקדמיים ובשנת 2014 הוא השלים בהצלחה תואר ראשון במרכז הבינתחומי בהרצליה (IDC). בשלב זה התקבל טאג' לשלוש אוניברסיטאות שונות בבריטניה לצורך לימודים לתואר שני. אולם, למרבה הצער, בשל זכאותו לזכויות חוקיות מגבילות תחת אשרה מסוג "שחרור בתנאים" בה החזיק, לא התאפשר לטאג' לקבל מסמך נסיעה ואשרת חוזר ולצאת את ישראל ללימודים מתקדמים באוניברסיטה בחו"ל.
במקום זאת, טאג' החל ללמוד לתואר שני במדעי המדינה ובתקשורת באוניברסיטת תל אביב.
"הייתי רוצה לעסוק בתחום שלי, ולעבוד עם ארגונים לא ממשלתיים או עם האו"ם. הבעיה היא שאפילו אם אמצא עבודה, אין לי אפשרות לנסוע" מסביר טאג'.
"יש לי הרבה הצעות עבודה… אבל אם ארצה ללכת לעבוד באו"ם בסוריה או בירדן, אני צריך שיהיה לי לפחות מסמך חוקי שאומר מי אני. יש לי כישורים טובים שרכשתי בישראל, אבל אין לי אפשרות להשתמש בהם".
דבר אחד טאג' ידע בוודאות – כשיגיע למקום מבטחים, עליו לעזור לבני משפחתו שנותרו במחנה פליטים בצ'אד.
"כשאני מדבר איתם אני מרגיש שאני קורס נפשית לחלוטין. אני נהיה כמו ילד, בוכה. זה משפיע עליי בצורה קשה מאוד, כי אני מרגיש את הצרכים שלהם. אבל כדי לעזור להם, אני צריך לבסס קודם את המעמד שלי".
לדברי טאג', העובדה שלא ניתן לקבל מעמד פליט בישראל יוצרת מצב שמוביל לעקירה נוספת. "במהלך השנים 2015-2018 חלק ממבקשי המקלט נרשמו לתוכנית העזיבה מרצון. הם נשלחו לאוגנדה או לרואנדה וליעדים נוספים בהם אין כל ערובה לסוג המעמד החוקי שיקבלו, אם בכלל. רבים מהם עברו עברו בסוף לדרום סודאן, קניה, או קהיר, שם הם החליטו לחצות את הים התיכון לאירופה. חלקם מתו בדרך, ואלו שהתמזל מזלם הגיעו לחוף מבטחים. העובדה שאי אפשר לקבל מעמד פליט בישראל הופכת את חייהם של אנשים רבים למסובכים מאוד".
למזלו של טאג' הוא הצליח להגר בשנת 2019, למונטריאול שבקנדה. זאת, במסגרת תוכנית למתן חסות אישית לפליטים, שבה אזרחים או ארגונים קנדיים מעניקים לפליטים חסות ומסייעים להם להתיישב מחדש, ולהיטמע בקנדה.
טאג' קיבל חסות כלכלית מזרים – משפחה שמעולם לא פגש קודם לכן, ואשר שמעה עליו באמצעות בתם – פעילה חברתית למען פליטים בישראל. הידיעה המשמחת, שמשפחה זו מוכנה לעזור לטאג' לבנות מחדש את חייו, הגיעה בדיוק לאחר שהתברר לו כי התקבל לאוניברסיטה בלונדון, אך לא יוכל ללמוד בה משום שאין לו מעמד חוקי מיטיב המאפשר מעבר שכזה.
"פתאום, עם כל הלחץ, כשלא ידעתי מה אוכל לעשות ולאן לפנות, המשפחה הזו הגיעה כמו קרן אור ברגע חשוך מאוד" סיפר טאג'.
קנדה העניקה לטאג' תושבות קבע, וסיפקה לו, כבר עם הגיעו לשדה התעופה, את כל המסמכים הנדרשים, כולל כרטיס ביטוח לאומי וביטוח בריאות. בשדה התעופה הוא גם זכה לפגוש לראשונה את המשפחה המעניקה לו חסות, ועבר לגור בביתה למשך מספר חודשים, בעודו מסתגל לחיים במדינתו החדשה.
"מאז שהגעתי לקנדה, הוקל לי מאוד" אמר טאג'. "בכל דבר שאצטרך, המשפחה שנותנת לי חסות נמצאת כאן כדי לעזור לי, ולוודא שאני מצליח להשתלב. זה דבר אדיר. הם אפילו לא הכירו אותי, אבל החליטו לפרוס עליי את חסותם, ולהוציא אותי מהמצב הקשה שהייתי שרוי בו בתל אביב. תראו איפה אני עכשיו. אני חי בקנדה ויש לי זכויות מלאות".
כיום טאג' משמש כעוזר מחקר באונברסיטת מקגיל. הוא מקווה יום אחד ללמוד לתואר במנהל עסקים.
Share on Facebook Share on Twitter
