כיבוד הזכות לבקש מקלט וליהנות ממנו כרוך בקביעת הסדרי קליטה פתוחים ואנושיים ובהבטחת יחס בטוח ומכבד לכל האנשים הזקוקים להגנה בינלאומית. לפיכך, בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים של דיני הפליטים ושל משפט זכויות האדם הבינלאומי, יש לשקול תמיד חלופות משמורת לפני שפונים לאמצעי המשמורת.
אף שאין הגדרה בינלאומית מוסכמת למונח "חלופת משמורת" והוא אינו מונח משפטי בפני עצמו, נציבות הפליטים מגדירה חלופת משמורת ככל חקיקה, מדיניות או דפוס פעולה המאפשרים למבקשי מקלט להתגורר בקהילה בכפוף לכמה תנאים או הגבלות על חופש התנועה שלהם. כיוון שחלק מחלופות המשמורת כוללות גם הן הגבלות שונות על התנועה או על החירות (וחלקן יכולות להיחשב כסוגים שונים של משמורת), גם הן כפופות לסטנדרטים של זכויות אדם.
השימוש בחלופות משמורת עבור מבקשי מקלט יהיה רלוונטי רק כאשר ישנה מלכתחילה מטרה (או עילה) לגיטימית לנקיטת אמצעי המשמורת במקרה הפרטני. אחרת, השימוש באמצעים חלופיים כאלה יהפוך לשרירותי. אין להשתמש בחלופת משמורת כסוג אחר של מעצר שתכליתו שונה; חלופות משמורת גם אינן צריכות להפוך לחלופות לשחרור; הן אף לא צריכות לשמש תחליף להסדרי קליטה פתוחים העשויים להיות, או שלא להיות, כרוכים בתנאים או בהגבלות על חופש התנועה של מבקשי המקלט.
בחינה של חלופות משמורת היא חלק מהערכה כוללת של החיוניות, הסבירות והמידתיות של משמורת. יש להוכיח כי נוכח הנסיבות הייחודיות של מבקש המקלט לא היו בנמצא דרכים פחות פולשניות או מגבילות להשגת אותה מטרה. בחינה כזאת מבטיחה כי משמורת של מבקשי מקלט תהיה בגדר מוצא אחרון, ולא ראשון.
קיימת קשת של פרקטיקות מיטביות של מדינות, המהוות חלופות מוצלחות למשמרות. חלק מחלופות המשמורת היעילות ביותר מפורטות להלן:
- הפקדה או מסירה של מסמכי זהות: חלופה נפוצה שבה משתמשות מדינות רבות, היא לדרוש ממבקשי המקלט למסור את מסמכי הזהות ו/או הנסיעה שלהם (כגון דרכונים) כדי למזער את הסיכון של מעבר לא מוסדר למדינה אחרת.
- חובת התייצבות: חלופה זו היא חובת התייצבות בפני הרשויות המיועדות (בדרך כלל פקידי הגירה או משטרה) במועדים קבועים.
- שימוש במגורים ייעודיים או מוגדרים: חלופה זו מחייבת מבקשי מקלט להתגורר בכתובת ספציפית או באזור מינהלי מסוים.
- חלופות המבוססות על ערבות: מערכות של שחרור בערבות דורשות בדרך כלל פיקדון כספי שאותו ניתן לחלט במקרה שהאדם יחמוק מפיקוח. אולם, מערכות כאלה נוטות להפלות לרעה אנשים בעלי משאבים מוגבלים או כאלה שאין להם קשרים בקהילה, מה שעשוי להיות נכון עבור מבקשי מקלט רבים. נעשים מאמצים למזעור אפליה זו במדינות העולם.
- פיקוח קהילתי וניהול תיקים: ישנן אפשרויות מגוונות היכולות לאפשר ליחידים ולמשפחות להתגורר בקהילה, בכפוף לפיקוח ו/או ניהול תיקים. החיים העצמאיים בקהילה הם הגישה המועדפת, כדי לאפשר למבקשי מקלט ואנשים אחרים לחזור עד כמה שניתן ל"חיים נורמליים".
- חלופות משמורת הולמות לילדים ומשפחות: קיימים מנגנונים שונים לשחרור ילדים לא מלווים או מופרדים לקהילה, לרבות אומנה, מגורים עצמאיים בפיקוח, הסדרי מגורים קבוצתיים, או, כמוצא אחרון, מגורים קבוצתיים במוסד.