כשעבדולאהי מירה הגיע לראשונה למחנה הפליטים דאדאב שבצפון-מזרח קניה בגיל שלוש, הוא הוקסם מהאותיות והמילים שראה על שלטי החוצות ועל יריעות הפלסטיק שכיסו את המקלט המאולתר של משפחתו.
"הייתי ילד סקרן. הייתי להוט ללמוד לקרוא את האלף-בית", הוא נזכר.
השנה הייתה 1991 ומשפחתו התיישבה במחנה לאחר שנמלטה ממלחמת האזרחים בסומליה. מיליציות יריבות השתלטו על עיר הולדתם קוריולי שבדרום סומליה, ואילצו את התושבים לברוח מהעיירה החקלאית המשגשגת.
הוריו של מירה קיוו לחזור הביתה לאחר תקופה קצרה. הם לא תיארו לעצמם שדאדאב יהפוך לביתם במשך יותר משני עשורים – או שמקום זה יעצב את בנם הצעיר לכדי עיתונאי מכובד ולפעיל עטור פרסים למען זכויות פליטים.
כמי שגדל באחד ממחנות הפליטים הגדולים בעולם, מירה הבין מהר מאוד שחינוך מציע דרך מוצא, מאתגרי החיים במחנה.
"היום הראשון בבית הספר היה מרגש", הוא אומר. "מהמילה הראשונה "go" ידעתי מה אני רוצה. ידעתי שהדף [החדש] הזה שאני פותח בבית הספר הוא משהו שישנה את חיי… משם המסע שלי התחיל".
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, זכה במלגה יוקרתית ללימודי יחסי ציבור בקמפוס הלוויין של אוניברסיטת קנייאטה בדאדאב. אך לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, הוא לא הפנה עורף לפליטים צעירים אחרים במחנה עם תקוות ופוטנציאל משלהם. הוא הקים את המרכז לחינוך נוער פליטים (RYEH), ארגון בהובלת פליטים התומך בתלמידים פליטים באמצעות ספרים וחומרי חינוכיים אחרים.
מאז סיפקה RYEH יותר מ-100,000 ספרים שנתרמו על ידי ארגוני צדקה העוסקים בחינוך, ובפליטי דאדאב לשעבר החיים מחוץ למחנה, כדי לתמוך בבתי ספר במחנה ולהקים שלוש ספריות ציבוריות.
כמו כן, תומך הארגון בשילוב חברתי-כלכלי של פליטים בקניה ותומך בנשים פליטות במחנה כדי לקבל גישה לפרנסה ולהזדמנויות תעסוקתיות.
עבדולאהי מירה משוחח עם דאקנה אחמד בארה, אחראי מטעם נציבות האו"ם לפליטים על תחום חינוך באחת מהספריות במחנה הפליטים דאדאב בקניה שהקים מירה © UNHCR/Anthony Karumba
כהוקרה על הקמפיין החדשני שלו לקידום חינוך פליטים בקניה, מירה נבחר כחתן פרס נאנסן העולמי של נציבות האו"ם לפליטים לשנת 2023. הפרס היוקרתי מוענק מדי שנה לאלה שעשו מעשים יוצאי דופן ומעוררי השראה בכדי לעזור לשפר את חייהם של אנשים שנעקרו בכפייה או לאנשים מחוסרי אזרחות .
"מעולם לא חשבתי שאגיע למקום הזה", אומר מירה. "אני מקדיש את הפרס הזה לכל ילד.ה עקור.ה שכמוני נאלצ.ה לברוח מביתו.ה. כדי לתת להם תקווה וסיבה להמשיך לחלום".
על פי דו"ח החינוך האחרון של נציבות האו"ם לפליטים, יותר ממחצית מכמעט 15 מיליון ילדי הפליטים בגיל בית הספר בעולם נותרו מחוץ למערכת החינוך הפורמלית.
בדאדאב, שבה יותר ממחצית האוכלוסייה המונה 370 אלף פליטים ומבקשי מקלט הם ילדים, רק 58% לומדים בבתי ספר במחנה בשל מחסור במורים מוסמכים וחסמים חברתיים־תרבותיים, לרבות נישואין בגיל צעיר.
ברגע שמירה סיים את לימודיו באוניברסיטה, הוא החל להשתמש בכישוריו כדי לספר ולדווח את קורותיהם של חבריו הפליטים במחנה, שפורסמו על ידי כלי תקשורת בינלאומיים, כולל אל-ג'זירה וסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP). "הפכתי לקול של הקהילה שלי", הוא אומר.
בשנת 2017, בעת שהיה במשימת דיווח בבית הספר התיכון "הגדרה", אחד מששת בתי הספר התיכוניים בדאדאב, ניגשה אליו תלמידה צעירה שסיפרה לו על הצורך הנואש בספרים במחנה, במיוחד לבנות.
"קוראים לה הודאן באשיר", הוא אומר. "אני זוכר, היא הייתה מאוד ביישנית אבל נחושה לספר לי על האתגרים שעומדים בפניה. היא אמרה לי שהחלום שלה הוא להיות רופאה, אבל העובדה שהיא חלקה ספר ביולוגיה אחד עם עוד 15 בנות הייתה מאוד מאכזבת".
© UNHCR/Will Swansonהנציב העליון לענייני פליטים, פיליפו גרנדי מעניק את פרס נאנסן לשנת 2023 לעבדולאהי מירה בטקס שנערך בשוויץ בדצמבר 2023
בהשראת סיפורה, החל מירה במסע לאיסוף ספרים לבתי ספר במחנה. באמצעות הרשתות החברתיות וגיוס הרשתות שלו, כולל עם בני הפזורה הסומלית, הוא הצליח לאסוף יותר מ-20,000 ספרים בשלב הראשון של הקמפיין.
הודאן הייתה אחת התלמידות הראשונות שקיבלו חלק מהספרים שנתרמו. כיום היא עובדת כאחות מתלמדת במחלקת היולדות בבית החולים המרכזי של המחנה, ומגשימה את חלומה להיות רופאה.
"הכל התחיל בספר ביולוגיה אחד", היא אומרת. "קיבלתי את הספר הזה כי אחי עבדולאהי מירה עזר לי… הוא נתן לי עצה שאקרא את הספר הזה כדי שאוכל לקבל ציון טוב ולהגשים את השאיפה שלי ועכשיו אני כאן, עוזרת לאימהות ולתינוקות".
מסע הספרים זכה לתמיכה מצד דמויות בולטות, כולל מוחמד עלי נור, לשעבר שגריר סומליה בקניה.
"עבדולאהי היה אחד ממנהיגי הנוער הפעילים שנהגו לקבל את פניי בדאדאב בכל פעם שביקרתי במהלך כהונתי", נזכר נור. "הוא מודל לאופן שבו פליטים יכולים לקחת תפקיד מוביל ביצירת פתרונות אם תינתן להם ההזדמנות לעשות זאת. הוא הצליח להשפיע מאוד במינימום משאבים".
בשנת 2020 זכתה RYEH בפרס החדשנות של נציבות האו"ם לפליטים על עבודתה בסיוע לתלמידים להמשך לימודיהם במהלך מגפת הקורונה, ובמתן מידע חיוני על הנגיף באמצעות תוכנית רדיו שבועית.
ללא תקציב כלל, מירה השקיע שעות ארוכות בגיוס מתנדבים ובארגון אירועי התרמה. הוא משתמש בקשריו כדי ללמד על החשיבות המשמעותית של שיתוף ארגונים בהובלת פליטים בתהליכי קבלת החלטות.
מטרתו העליונה של מירה היא להעניק לכל ילד בדאדאב ספר. "במחנה הכל זמני. הדבר היחיד המהווה אשרת יציאה מהאתגרים הקיימים שם הוא חינוך", הוא אומר. "החזון שלי הוא לעזור לכל ילד.ה במחנה להגשים את חלומותיו.ה באמצעות חינוך".
פרס נאנסן הוענק גם לארבעה פעילים מעוררי השראה על עשייתם באזורים שונים בעולם:
אמריקה: אליזבת מורנו ברקו
פעילה למען זכויות אדם וקידום השלום בילתה עשרות שנים בתמיכה בקהילות שנפגעו מסכסוכים פנימיים בקולומביה – במיוחד נשים וילדים, קבוצות ילידים ועקורים פנימיים.
אסיה-פסיפיק: מספרי סיפורים בני הרוהינגה
ארבעת יוצרי התוכן הללו – עבדאללה חביב, סאהט זיא הרו, סלים חאן ושהידה ווין – משתמשים בצילום, וידאו ושירה כדי לחלוק מידע חיוני, לתעד את חוויותיהם של בני הרוהינגה חסרי מדינה ולחלוק את נקודות המבט שלהם עם העולם.
אירופה: לנה גרוחובסקה ולדיסלב גרוחובסקי
בני הזוג הפולני גייסו את רשת המלונות והקרן הפרטית שלהם להעניק מקלט לאלפי פליטים שברחו מהמלחמה באוקראינה כמו גם לספק הכשרה מקצועית לפליטים רבים כולל א.נשים עם צרכים מיוחדים.
מזרח-תיכון וצפון אפריקה: אסיה אלמשרקי
מנהיגה זו היא המייסדת והמנכ"לית של הקרן לפיתוח בר-קיימא, שסיפקה סיוע הומניטרי לכמעט 2 מיליון בני אדם בתימן, כולל פליטים, עקורים פנימיים, קהילות ששבו למולדתם וקהילות מארחות.
Share on Facebook Share on Twitter
