אדם אחמד הוא מבקש מקלט מדארפור ואיש חינוך מסור. נושא החינוך עיצב את חייו מאז החל לסייע לפליטים אפריקאים הן בישראל והן במחנות פליטים באפריקה.

”אני מאמין שהחינוך יכול

לפתור הרבה בעיות“

”אני מאמין שהחינוך יכול לפתור הרבה בעיות“, אומר אדם, כשהוא ניצב במרכז הקהילתי ואדי הוואר, מרכז קהילתי סודאני לתמיכה וחינוך בדרום תל אביב.

כשאדם נאלץ לברוח מסודאן ואז ממצרים, מדינת המקלט הראשונה שלו, הוא לא העלה על דעתו כי יגיע לישראל.

מאז הגיע לראשונה לישראל בשנת 2008, תשוקתו של אדם להשכלה הובילה אותו להישגים רבים, כולל כתיבתם של מספר ספרים שיצאו לאור, הקמת מרכזי חינוך למבקשי מקלט סודאנים ולילדיהם, ופיתוח תוכנית צדקה של בית ספר לפליטים סודאנים החיים בצ'אד.

בשנת 2010, בעת שחי באילת, עזר אדם בהקמת ארגון ”חלומות הצעירים“, מרכז חינוכי לילדים סודאנים. כיום המרכז מפעיל תוכנית צהרונים לילדים בגילאי 3 עד 6 ומציע טיפול מפוקח לילדים שהוריהם עובדים עד שעה מאוחרת. בנוסף, המרכז מציע שיעורים באנגלית ובאוריינות מחשבים ומספק קורסים להכשרת מורים למבוגרים.

בתל אביב, אדם מנהל כעת את המרכז הקהילתי ואדי הוואר, הממומן על-ידי מבקשי מקלט, רובם מדארפור. ”אנחנו תורמים מדי חודש תרומה קטנה ומתוכה אנו משלמים את שכר הדירה ואת כל מה שאנחנו צריכים“, הוא מסביר.

מלבד העזרה ליוצאי דארפור בישראל, אדם מעניק גם עזרה לפליטים ולמבקשי מקלט מדארפור המתגוררים בחו”ל או מתמודדים עם החיים במחנות פליטים באפריקה.

”אספנו בגדים פעמיים ושלחנו אותם לצ'אד לפליטים מדארפור שנמצאים שם“, הוא מציין.

אדם ייסד גם את גם ”פרויקט חלומות הפליטים“ (Refugee Dream Project), הממומן ממכירות ספריו ומקופות תרומות המפוזרות בתל-אביב. הפרויקט מתמקד בהכשרת מורים במחנה הפליטים אורה קאסוני בצ'אד, במטרה לספק חינוך טוב יותר לאלפי הילדים החיים בו.

אף שאדם ועמיתיו פועלים כדי להקל על הקשיים עמם מתמודדת הקהילה שלהם, הם אינם יכולים לפתור לבדם את כל בעיותיה. אדם מאמין שהמכשול הגדול ביותר העומד בפני מבקשי המקלט הוא השיעור הנמוך של אלה מביניהם הזוכים למעמד של פליטים בישראל.

”הם קוראים לנו מסתננים“, הוא אומר. ”אין לנו תעודת זהות או מסמכים המזהים אותנו כפליטים. אם מישהו חולה, אין לו תעודת זהות וזו בעיה. לי יש אשרה אבל אני עדיין דואג כל הזמן. זה משפיע על כולם. רואים את הסבל על פניהם של האנשים, וכולנו סובלים ביחד מאותה בעיה“.

הן ”חלומות הצעירים" והן "פרויקט חלומות הפליטים“ משקפים את מסירותו של אדם לשיפור חיי הפליטים. אבל הוא היה רוצה לעשות יותר כדי לרפא את מכאוביהם של אחיו מדארפור.

כפי שהוא כותב בסוף ספרו ”סיוט ושמו גלות“: ”עברו כמעט עשר שנים מאז שהתחלתי לעבוד עם קהילת יוצאי דארפור. אני כל כך שמח להיות בסביבתם ולעזור להם, ואני רוצה לעשות יותר למענם“.